כללי
במוסדות החינוך הממלכתי-עברי תתקיים מסורת של ציון ימי חג ומועד תוך נגיעה בארבע הליבות הערכיות. כך, ציון המועדים ייעשה לא רק בהיבטי הפולקלור, אלא גם בנטיעתם בהקשר תוכני וזהותי. לאורך שנת הלימודים יצוינו בבתי הספר המועדים הבאים:
- חגים יהודיים – חגי תשרי, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, פסח, ל"ג בעומר, שבועות
- מועדים לאומיים – יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות
- ימי ציון לאומיים – יום הזיכרון לרצח רבין (י"ב בחשוון), כ"ט בנובמבר, יום בן גוריון (ו' בכסלו), יום השפה העברית (כ"א בטבת), י"א באדר, יום ירושלים (כ"ח באייר), יום האחדות (א' בסיוון)
- מועדים אוניברסליים – יום זכויות האדם (10.12), יום דרווין (12.2), יום זכויות האישה (8.3), יום הפאי (14.3) ויום נגד גזענות (21.3)
נוכחות במרחב הבית-ספרי
בתחילת השנה ייתלה לוח בית-ספרי גדול במקום מרכזי הכולל את כלל המועדים. לקראת כל מועד ייתלו ברחבי בית הספר סימולים תוכניים או גרפיים המציגים את המהות התוכנית, הערכית והריטואלית של היום. כן ייעשה שימוש בפלטפורמות המקוונות לשיתוף התלמידים במידע ולהצגת הפעלות או משחקים רלוונטיים.
למידה כיתתית
לקראת כל מועד יוקדשו שיעורים ללימוד משמעויותיו. מאגר שיעורים עבור כלל המועדים ייבנה בשיתוף המורות ובהובלת צוות מורות ייעודי.
אירוע בית-ספרי
במועדים הבאים (לכל הפחות בהם) יתקיים אירוע בית-ספרי:
- באחד החגים היהודיים
- טקסי יום רצח רבין, יום השואה ויום הזיכרון
- באחד המועדים האוניברסליים
חשוב לציין כי אירוע בית-ספרי לא חייב להיוותר רק במחוזות הטקסיים או הפסטיבליים. ראוי שיכלול גם הזדמנויות ללמידת הקשר ומשמעות, להשתתפות חווייתית ואף לבירור זהותי.
אירועים שכבתיים או בין כיתתיים
עבור מועדים נבחרים, בין הלמידה הכיתתית לבין האירוע הבית-ספרי, ניתן לעצב מהלכי לימוד חווייתיים ברמה שכבתית או כחיבור בין מספר כיתות באותה שכבה ואף בשכבות שונות. מתכונת כזו מתאימה לאירועי למידה שבהם רוצים לייצר פעילות רחבה יותר מזו המתאפשרת במעגל הכיתתי, אך קטנה יותר מזו הנדרשת באירוע בית-ספרי כולל. חיבור של מספר כיתות מאפשר לאגם משאבים (לטובת הזמנת הרצאת אורח, לדוגמה), לייצר פעילויות מקבילות לבחירה או לערוך פעילות חברתית משמעותית בקהילה.
מעורבות התלמידים
רצוי שבכל אחד מהיישומים יהיו התלמידים שותפים לתכנון, לארגון ולהובלה. מובן שככל שעולים בשכבות הגיל, כך ניתן לחתור להענקת מידה רבה יותר של סמכות, אחריות ועצמאות בשותפות הזו.
חיבור לקהילה
יש חשיבות גדולה ביצירת הזדמנות, ולו בחלק מהמועדים, לחיבורים לקהילה במעגליה השונים – הורים, מוסדות חינוך פורמליים ובלתי פורמליים, אתרים ומוסדות רלוונטיים בתחומי הרשות.
דוגמאות לפעילויות בחגים ובמועדים
בימים הלאומיים: מפגשים שכבתיים עם אישים רלוונטיים כחלק ממסורת בית-ספרית. למשל, ביום הזיכרון: מפגש עם משפחה שכולה שתדבר על ההתמודדות וההנצחה, עם חייל הלום קרב, או עם נציגי עמותה דוגמת "לוחמים ללא גבולות". ביום הזיכרון לרצח רבין: שיח שכבתי, פאנל או פעילות בסגנון "סליחה על השאלה" עם נציגים מגוונים מהקשת הפוליטית.
בחגים היהודיים: הוספת חוויה של התנסות סביב מסורות החג השונות. למשל: ביקור במוזיאונים סביב תערוכות הקשורות לפרקטיקות של החג הנהוגות בתפוצות; עיסוק בערכי החג דרך יצירות ספרותיות והצגת פרויקט בעקבותיהן; יציאה לטבע וחיבור בין החג לבין המהות הטבעית שבו (אביב בפסח וברכת האילנות, טקס "תשליך" בחגי תשרי, ביקור בקיבוצים לקראת חג השבועות).
במועדים האוניברסליים: ביום הגזענות – ביקור בתערוכות אומנות העוסקות בגיוון ובהנכחה של ייצוגים שונים במרחב הציבורי; יצירת אומנות רחוב המתכתבת עם הערכים של היום; הזדמנות למחשבה ולשיח ביקורתי מתוך עולם האומנות והאסתטיקה.
חיבור למוסדות תרבות שכונתיים ועירוניים: יצירת קשר בר קיימא עם המוסדות התרבותיים בשכונה סביב מועדי השנה ותערוכות המתקיימות בהם. למשל בית ספר קשת בירושלים יצר קשר הדוק עם מרכז ג'ינוגלי לאומנות חזותית, ושם יצרו אומנות רחוב וצפו בתערוכה סביב 7 באוקטובר. בפורים יצרו יחד תחפושות לחג.
חיבור לבתי אבות בסביבת בית הספר: חיבור קבוע עם האוכלוסייה הוותיקה המתגוררת בשכונה בדמות התנדבות שבועית קבועה של ביקור, משחק ושיח. יצירת קשר בלתי אמצעי עם הקשישים סביב החגים וסביב עבודת השורשים וסיפור חייהם (קשר לשיעורי ספרות או תרבות ישראל).
פעילות בגינות קהילתיות: תרומה וקשר עם קהילות יצירתיות סביב גינות קהילתיות ברחבי העיר או השכונה. עבודה בטבע, יצירת פעילויות לילדי השכונה וירידי תרומה סביב החגים.
חיבור לעסקים קטנים במרחב השכונה או העיר: יצירת קשר עם עסקים קטנים המוכרים בשכונה סביב שיעורי כלכלה, חינוך פיננסי, תרבות. .
פוליטיקה עירונית: סביב מועדי הבחירות לרשות המקומית, ניתן לקיים פאנל עם נציגי הציבור הנוכחיים ועם המועמדים החדשים – לשמוע את משנתם ולקיים מעגלי שיח סביב צורכי הקהילה. כמו כן, ניתן לקיים סיורי שוטטות עירונית בהנחיית המחנכים או אנשי השכונה מהקהילות השונות.
דוגמה לחגיגות חנוכה בבית ספר ממלכתי-עברי על יסודי
רקע
חנוכה הוא חג יהודי אשר נחוג כבר לפני למעלה מ-2,000 שנה. מקורו באירוע היסטורי שהתרחש בשנת 164 לפנה"ס, כאשר צבאות המכבים כבשו את ירושלים מידי הממלכה הסלאוקית (היוונים) וחנכו מחדש את הפולחן בבית המקדש. את החגיגות לציון הניצחון הצבאי וכינונו של שלטון יהודי בירושלים קבעו המכבים עוד במאה השנייה לפנה"ס. עם הזמן, לצד הסיפור ההיסטורי-לאומי, נוספו עוד שני הסברים לחג: הסבר דתי, הקשור באגדה סביב נס פך השמן, והסבר אנתרופולוגי, המצביע על תופעה אוניברסלית של ציון "חגי אור" בתרבויות שונות בתקופה זו של השנה.
מסורות שהתפתחו בהקשר של חנוכה: הדלקת נרות משפחתית וקהילתית, אכילת מאכלים מטוגנים בשמן, חלוקת מטבעות חנוכה, עריכת מסיבות ואירועים שמחים, סיורי חנוכיות ועוד.
חג החנוכה בימינו, בקרב הציבור הממלכתי ובמערכת החינוך
במקור, כאמור, נחוג חנוכה כחג ניצחון לאומי (יהודים מקומיים מול יוונים פולשים). בתקופת הגולה עלה קרנו של סיפור נס פך השמן, והחג קיבל אופי דתי שבו נחוגה ההתערבות האלוהית. עם עלייתה של הלאומיות היהודית (החילונית בעיקרה), נחוג החג כחג של גבורה, שבו ניצחו המעטים (היהודים) את הרבים (היוונים). בימינו, מתקבל הרושם שילדי ישראל מכירים את "סיפור חנוכה", אבל אין להם יכולת למקמו על ציר הזמן, להבדיל בין חלקיו ההיסטוריים לבין חלקיו המיתיים או לראותו כחלק מהקשר כלל אנושי. ישראלים רבים מבלבלים בין סיפור חנוכה (המכבים/חשמונאים נגד היוונים) לסיפור ל"ג בעומר (בר-כוכבא נגד הרומאים). מן החג נותר הפולקלור ומסר מעורב (יש יאמרו, מסר כפול) על גבורת היהודים שנתמכה בנס אלוהיהם.
במערכת החינוך הממלכתית נהוג לציין את החג באופנים משתנים לפי שלבי החינוך:
בגן הילדים – נהוג לספר את סיפור החג ולשיר את שיריו, כמו גם להזמין את ההורים למסיבת חנוכה שבה הילדים שרים את שירי החג, ההורים מדליקים חנוכייה וכולם אוכלים סופגניות.
בבית הספר היסודי – לומדים על מקורות החג, אגדותיו ומסורותיו ואוכלים סופגניות.
בעל-יסודי – יש המדליקים חנוכייה (תוך אמירת הברכה הדתית), ובכל מקרה, אוכלים סופגניות.
הצעה – החג שבו מחנכים ל"הגברת האור כדי לנצח את החושך"
נראה שחגיגות חנוכה בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים הינן מסורת יציבה שיש בה הרבה טוב. עם זאת, בבתי ספר על-יסודיים רבים אין עוד התייחסות לתוכן של החג ולמסריו החינוכיים. הצעה זו מבקשת לקחת יסוד ממקורותיו ההיסטוריים של החג הקדום (ניצחון "הטובים על הרעים") ולחברם למסורת ארוכת השנים מהגלויות השונות (הדלקת נרות) ולהגות הרוחנית שצמחה בציונות הארץ-ישראלית. מתוך כור היתוך זה מבקשת ההצעה ליצור גרסה ציונית-הומניסטית-אזרחית לחג היהודי הקדום. ההצעה מקשרת את חג החנוכה למשפטו הידוע של אהרון דוד גורדון, מראשי הציונות הרוחנית בארץ ישראל ומי שעסק רבות ברעיון של תרגום המסורות הדתיות לכדי מסורות עממיות: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור." במשפט זה מבקש א.ד. גורדון להבהיר שכדי לעשות "תיקון עולם", לא די לסור מרע או אפילו להילחם בו – צריך גם להרבות את הטוב.
הצהרה זו נכונה למקרה ההיסטורי של ממלכת החשמונאים, אשר גירשה אומנם את החושך (הביסה את הסלאוקים), אבל לא עשתה כמעט דבר שיגביר את האור. יש הטוענים שממלכה זו הפכה לעוד ממלכה של אצולה מנותקת מהעם ולמיני אימפריה הכופה את דתה. היא נמוגה במהרה מעל דפי ההיסטוריה, ומנהיגיה מסרו את הארץ לידי אימפריה זרה ודכאנית לא פחות מזו של היוונים.
המסר שמביאה הצעתנו הוא שרעיון זה של א.ד. גורדון אינו נכון רק למקרה ההיסטורי החשמונאי/מכבי, אלא יש בו מעין אמת על זמנית, ולפיה, כדי לשנות דברים – לא מספיק לומר מה רע; צריך גם להציע חלופות טובות ולפעול כדי ליישמן. לא די בניכוש העשבים, צריך גם לשתול פרחים. זהו מסר חינוכי בעל חשיבות לכלל בני האדם, אבל נדמה שחשיבותו רלוונטית אף יותר לבני נוער המאופיינים פעמים רבות בציניות וביקורתיות, אך גם בעייפות ואדישות, אשר מקשות על יצירת תיקון ושינוי.
מערך שיעור בכיתה
מטרת השיעור
- היכרות בסיסית עם מקורות חג החנוכה והבנת ההבדלים ביניהם.
- חינוך לתפיסת האדם כריבון לעצמו והפרו-אקטיביות כמנוע לשינוי במצבו.
- חיזוק הקשר הלאומי והאזרחי בישראל והאמונה בכוחם של אזרחי המדינה לתקן את ליקוייה.
המתודה המרכזית
דרך דוגמת הפעילות האזרחית הענפה בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023, ילמדו התלמידים על הרבים שהתנדבו בצורות שונות כדי לסייע לרבים שהפכו בוקר אחד לפליטים בארצם. כאן הדגש הוא לא על החושך שיש להילחם בו, כי אם על האור שהואר כדי להיחלץ מהאפלה. בכוונת מכוון נלקחה הדוגמה של הפעולה האזרחית, ולא של זו הצבאית. זאת, משום שפעולה אזרחית היא כזו שבבסיסה יש הגברת הטוב (בעוד שבפעולה צבאית יש מלחמה ברע) ושרבים יכולים לקחת בה חלק: ישראלים יהודים, יהודים שאינם ישראלים, ישראלים שאינם יהודים ועוד. בני הנוער עצמם יכולים לקחת בה חלק, ועוד בהיותם בני נוער (ולכן זה אינו רק דיבור על עבר או עתיד, אלא דבר מה שעשוי להיות בעל ממד מעשי "כאן ועכשיו").
טקס בית-ספרי
התכנסות בית-ספרית שבמהלכה, דרך הדלקת חנוכייה, יצוין ניצחון האור על החושך בימים ההם ובזמן הזה. משפטו של א.ד. גורדון ייתלה באופן בולט (עם ציון שמו, כי חשוב להכיר את גיבורי תרבותנו). על הבמה תוצב חנוכייה גדולה, ואחד אחרי השני יעלו להדלקת נר נציגי קהילות בית הספר. למשל: נציג מכל שכבה, מאוכלוסיית המורים ואחד ההורים. כל מדליק או מדליקת נר יספרו במשפט או שניים על אדם שעשה מעשה של אור (טוב/תקווה) בחודשים האחרונים (מתחילת חופשת הקיץ ועד חנוכה). זה יכול להיות מישהו שהוביל יוזמה בבית הספר או מחוץ לו, תלמידה שעשתה דבר מה יוצא דופן למען תלמיד אחר, תלמידה שמתנדבת בקביעות, חבורת תלמידים שחיזקה חברה שקרה לה אסון וכדומה. יש מקום לכך שמנהלת בית הספר (או מורה בצוות) תאמר מספר משפטים על "הגברת האור" וחשיבותה – הן במישור האישי והן בזה האקטואלי הלאומי/העולמי. בסוף הדלקת הנרות יושרו שירי החג ויחולקו סופגניות.
דוגמה לציון יום הזכרון – בית ספר ממלכתי-עברי (כיתות ד'-י"ב)
רקע
"יום הזיכרון" הוא קיצור של שמו של המועד הלאומי להנצחת חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. יום זה נועד להנצחת זכרם של מי שנפלו בהגנה על הארץ או כתוצאה ממתקפות טרור על אזרחי המדינה, כמו גם להעלאת מעשי הגבורה של אלו שלחמו למען קיומה של מדינת ישראל וביטחונה. קיומו של מועד מיוחד נוצר כתוצאה מלחץ משפחות בשנה הראשונה למדינה. המועד עצמו, יום קודם ליום העצמאות, נקבע לקראת יום העצמאות השני. הוא נוצר באופן מקרי ועקב סחבת בקביעת מועד ליום הזיכרון, אך התקבע ואף נוצרה לו פרשנות שהפכה למקובלת ומוערכת בקרב רבים בציבור הישראלי. לפי פרשנות זו, סמיכות הזמנים נועדה להזכיר את מחיר הדמים שהיה כרוך בהקמת המדינה ועודו כרוך בשמירת קיומה, כדרך של הכרת התודה מצד החיים לאלו שנפלו בהגנת המולדת.
יום הזיכרון מעוגן בחוק החל משנת 1963. ברבות השנים חלה הרחבה של האנשים המוזכרים בו, והועמק מעמדו. כך למשל, הכללת נפגעי המחתרות, המוסד ושב"כ (1980), נפגעי פעולות האיבה (1998) ועיגון היום בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018). ליום זה מסורות רבות, ובהן: ביקור בבתי העלמין הצבאיים, הדלקת נר זיכרון בבית, לבישת חולצה לבנה, סגירת מקומות בילוי, הנחת דגלונים על ידי צה"ל על קברי חלליו, איגרת ושי צנוע משר הביטחון למשפחות הנופלים, מדבקה עם ציור של פרח דם המכבים, הקדשת שידורי הטלוויזיה בכל הערוצים להנצחת החללים ולתיאור מערכות ישראל וכן טקסים במוסדות ציבור, בבסיסי צה"ל ובמוסדות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.
יום הזיכרון בקרב הציבור הממלכתי ובמוסדות החינוך
זהו יום בעל הדר ומשמעות, עד כי נהוג לתארו במונחים של "קדושה". התלמידים והצוות מגיעים בחולצות לבנות, מדבקות "יזכור" מחולקות בכיתות, אווירת נכאים אופפת את בית הספר, ומתקיימות פעילויות חינוכיות בהקשר המועד. לקראת השעה 11:00 מתכנסים כלל התלמידים לטקס שנפתח בצפירה. ברבים מבתי הספר התיכוניים מגיעים בוגרי המוסד, לבושים מדי צה"ל. היום עצמו מלווה בניגודים ובמורכבויות: תלמידי ההווה לבושים לבן, לצד הבוגרים במדי זית; תחושת המועקה מהיום העצוב, לצד השמחה מהמפגש עם הבוגרים שהגיעו; קדרוּת יום הזיכרון המתחלפת (עם סיום הטקס) בהתרגשות מסיום מוקדם של יום הלימודים ומההכנות לחגיגות יום העצמאות.
הצעה – הבניית ידע לצד עיבוד אישי
יום הזיכרון, ודאי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", מהווה עבור הציבור החילוני והמסורתי יום אישי ואקטואלי. בכך הוא נבדל ממועדים לאומיים אחרים המציינים אסונות ומלחמות שהן בעבר הרחוק, כגון יום השואה, חנוכה ו-ט' באב. לאור זאת, פעילויות חינוכיות ביום הזיכרון חייבות לכלול ממד רגשי וחווייתי. לצד הנצחת הנופלים ותרומתם לקיום המדינה, יש מקום גם ללמידה על מערכות ישראל. הצעה זו מבקשת לשלב את שני האספקטים הללו. כך, על ידי לימוד קוגנטיבי ועל ידי תהליך חווייתי-רגשי, התלמידים יספגו ממורשת הלאום, יזכרו את הנופלים ויוקירו את תרומתם וגבורתם. הפיצול לשני סוגי הפעילות מאפשר גם התמודדות עם קושי טכני העולה ביום זה: השמעת הצפירה רק בשעה 11:00 הופכת את הפעילות בכיתות לממושכת מאוד. קיומן של שתי פעילויות, בעלות אופי שונה במובהק, יקל על התלמידים להיות שותפים אף ביום כה טעון רגשית. בתום הפעילויות יתקיים הטקס כמקובל.
פעילות קוגניטיבית
פעילות זו תלמד על מערכות ישראל. היא יכולה לכלול הרצאה היסטורית (מפי מורה בצוות), מפגש עם הורה שלחם באחת המלחמות, ביקור באתר מורשת קרב, צפייה בסרט דוקומנטרי או עלילתי העוסק במלחמה, קריאה בקטעי עיתונות (העכשווית או מזמן מלחמה) ועוד. זוהי פעילות המתקיימת בהרכב רחב משתתפים, ועיקרה ספיגת מידע ושיח קוגניטיבי בעקבותיו.
פעילות חווייתית-רגשית
בפעילות זו יביעו התלמידים את רגשותיהם לנוכח האובדן האישי והקולקטיבי ומול מצב המלחמה המתמשך במדינת ישראל. מוצע שהפעילות תחל בהפגשתם עם מקרה ספציפי ותמשיך בתגובה אישית של כל אחד מהם. ניתן להתחיל בצורות שונות, כגון: מפגש עם בן משפחה שכולה, צפייה בסרט המספר סיפור אישי, מפגש עם לוחם שיספר על חבריו שנפלו, קריאת קטע סיפורת, שיר או ביוגרפיה, או הזמנת התלמידים (מבעוד מועד) לשוטט באתר "יזכור" ולהביא משם את סיפורם של חללים.
בשלב הבא כדאי להזמין את התלמידים להביע מבע רגשי. זה יכול להיות מבע אומנותי בציור, מבע רגשי דבור או סדנה של כתיבה יוצרת שבמסגרתה יגיבו לחלק הראשון. תפקידה של המורה יכלול מתן מקום ותיקוף לרגשות. השיתוף במעגל אינטימי עם בני כיתה מוכרים מאפשר תחושת שייכות, ביטחון ושותפות גורל. כדאי לסיים את הפעילות במתן משמעות למוות והבעת תקווה לשלום באמצעות שיר או קטע קריאה.
דוגמה לציון יום האחדות.
רקע
יום האחדות מצוין בישראל החל משנת 2015 ונועד לקדם אחדות ולכידות בחברה הישראלית, תוך מפגש בין דעות שונות. הוא נוצר ביוזמתן של שלוש אימהות לנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ 2014. אלו העריכו את ההתלכדות החברתית בישראל באותו קיץ וביקשו לקדמה, הן בחברה הישראלית והן בקרב יהדות התפוצות. ביום זה נערכות פעילויות ברחבי הארץ הכוללות אוהלי הידברות, מפגשי נשים ממגזרים שונים, מפגשים של תנועות נוער דתיות ולא דתיות, מפגשים בסלון ועוד. בבית הנשיא מוענק פרס ירושלים לקידום אחדות ישראל.
מקומו של יום האחדות במערכת החינוך הממלכתית
נראה שמועד זה לא תפס מקום של קבע ברשימת ימי הציון הלאומיים במערכת החינוך. למעשה, אנשי חינוך רבים כלל לא מודעים לקיומו. זאת אף שתהליכי ההתפוררות של הלכידות החברתית בישראל רק הולכים ומתגברים (והגיעו לשיאם בשנת 2023, סביב יוזמות הרפורמה של הממשלה בתחום המשפט ואופי המשטר בישראל). הצעה זו פורסת עקרונות ליום האחדות בבית הספר הממלכתי ומפנה לפעילויות בנושא.
הצעה ליום האחדות בבית ספר ממלכתי
ממלכתיות, בעיקרה, היא תפיסה המבכרת את הטוב המשותף על פני הטוב האישי או הסקטוריאלי. ראוי שזרם חינוכי שהגדרתו הראשית היא "ממלכתיות" יפגיש את תלמידיו עם תפיסת עולם זו ויאפשר להם להתמודד גם עם האתגרים שהיא מזמנת. בתוך בית הספר מתקיימים מתחים חברתיים: בין שכבות גיל, בין קבוצות מגדריות, בין קבוצות חברתיות בכיתה ועוד. טוב יעשה בית הספר אם ילמד את התלמידים להביט על המתחים הללו ולחשוב על הטוב המשותף אשר מתעלה מעל המחלוקות החברתיות. יום האחדות, שמטרתו קידום לכידות בחברה הישראלית כולה, הוא הזדמנות "לעלות קומה" – לעבור משיח חברתי על המתח שבין קבוצות בבית הספר, לשיח חברתי על המתח שבין ה"שבטים" השונים בחברה הישראלית. פעילויות מותאמות לשכבות הגיל השונות מצויות בדף ייעודי באתר של יום האחדות: ערכה חינוכית-ספרית האחדות | פרס ירושלים לאחדות ישראל (unityday.org.il).
להלן עקרונות מנחים עבור בית ספר ממלכתי המתכנן פעילות ביום האחדות:
- המשגה ערכית – הצגה מפורשת של מושג הממלכתיות ותיאורו כערך מכונן.
- חתירה למפגש עם השונה – יש לנסות, ככל האפשר, לקיים מפגש ישיר בין תלמידינו לבין תלמידים מ"שבטים" אחרים, או לפחות עם מרצה אורח מטעמם. ואם לא זה, אזי לחשוף את התלמידים לשונה מהם בדרכים בלתי אמצעיות, דוגמת הקרנת קטעי חדשות, סרטים עלילתיים או סרטונים דוקומנטריים (או פרקי "סליחה על השאלה" בכאן 11), קריאה בסיפורת, קריאה משותפת של ריאיון עיתונאי ועוד.
- חוויה חיובית – זו איננה תלויה בהסכמות בין אנשים. לעיתים, די בשיח מכבד, שבו כל צד חש כי הקשיבו לו הקשבת אמת. חשוב שהמפגשים יאפשרו לכל צד להביע את תחושותיו, צרכיו ודעותיו, גם אם לא ניתן להגיע להסכמות.
- התמודדות עם הקונפליקט (בייחוד בעל-יסודי) – חשוב לקיים מפגש שאינו מתחמק מהתמודדות עם עצם קיומו של קונפליקט. במפגש שכזה יישמעו הדעות השונות, גם אם יעוררו רגשות קשים.
- הדגשת המאחד והמלכד – לצד המפגש עם המפריד, המעורר רגשות קשים, חשוב להדגיש גם את המרכיבים המשותפים: כלל אנושיים (כולנו בני אדם), אזרחיים (כולנו ישראלים) ולאומיים (עבור הקבוצות היהודיות). כמו כן, כדאי להדגיש את חשיבותה של סולידריות בין אנשים החיים באותה מדינה, בין אם הם שייכים לאותו הלאום ובין אם לאו. סולידריות זו נשענת הן על היבטים מוסריים של אחריות לזולת והן על היבטים פרגמטיים (החיים יחד במדינה קטנה מחייבים אותנו לשיתופי פעולה, ודאי מול סכנות חיצוניות כגון איומים ביטחוניים או אקלימיים).
- מבנה הפעילות – למפגש יהיו שלושה חלקים: הראשון ידגיש את המשותף והדומה בין הקבוצות בחברה; השני יעסוק בייחודיות המבדילה של הקבוצות בחברה; ואילו האחרון יראה את חשיבותן של הסולידריות והלכידות החברתית, כערכים המתעלים מעל הזהויות הפרטיקולריות.
ניתן לקוות שבעזרת עקרונות אלו ייווצר מפגש שיש בו תחושת ביטחון, חוויה חיובית, היכרות עם קבוצה אחרת בחברה ואפשרות שהקבוצה האחרת תכיר גם את הזהות של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית. הכנת התלמידים למעמד והקפדה על המסר שיובא בחלקו האחרון יהפכו את האירוע ממפגש חברתי גרידא למפגש חינוכי, שמקדם את ערך הממלכתיות ואת הלכידות החברתית.
