מתוך מסמכי הליבה של המועצה לחינוך ממלכתי-עברי
ציבור גדול בישראל, כ-43% מהתלמידים, מתחנך בחינוך הממלכתי-עברי. ציבור שמהווה פסיפס חברתי עשיר ומגוון – חילונים ומסורתיים, אנשי ימין, מרכז ושמאל, תושבי המרכז והפריפריה, ותיקים וחדשים –אשר מניע את החברה הישראלית. פסיפס המבטא קשת של נכסים תרבותיים, יהודיים ואזרחיים, ותורם באופן משמעותי ליצירה, לתרבות ולכלכלה של מדינת ישראל. לאורך השנים פעלו המחנכים והמתחנכים בחינוך הממלכתי-עברי להגשמת מטרות החינוך הממלכתי וערכי מגילת העצמאות ותפשו את עצמם בתודעת הממלכה והממלכתיות.
עד לעשורים האחרונים מדיניות הממשלה כרכה בין מידת הממלכתיות במובני תוכן משותף לבין מידת הציבוריות במובני תקציב ומימון, כלומר, המדינה נקטה במדיניות של "כעומק הממלכתיות עומק התקצוב". ברוח זו, החינוך הממלכתי-עברי ייצג את השדרה המרכזית והמגוונת של החברה הישראלית, ובהלימה לכך, זכה למשאבים תקציביים מתאימים. אלא שהמדיניות השתנתה, והחינוך הממלכתי-עברי הפך מהשדרה המרכזית של החברה לנתיב עמוס, פקוק ומוזנח הסובל מתשתיות ירודות. יתרה מכך, בעוד הזרמים המקבילים מתעצמים ומתחזקים באמצעות מנגנונים ייעודיים, סימון משאבים ויצירת מבנים ארגוניים שסייעו ומסייעים לרענן את ייחודם הערכי, החינוך הממלכתי-עברי נותר ללא בית אידיאולוגי וללא גוף הדואג להגדרת תכניו הייחודים ולגיוס המשאבים הדרושים לו למימוש ייעודו. בד בבד, כחלק מירידת קרנו, הידלדלה ההתייחסות הפדגוגית למרכיבים זהותיים וערכיים בו. דלדול זה מתבטא בטשטוש המענים הפדגוגיים שניתנו לעיצוב הזהות הערכית של החינוך הממלכתי-עברי אשר פוגע באוכלוסייה הלומדת במסגרותיו.
אירועי השבעה באוקטובר וימי המלחמה שעוברים על החברה הישראלית מלווים אותנו בעוצמה ותורמים לדחיפות ולחשיבות הברור הערכי בחינוך בכלל ובזרם הממלכתי-עברי בפרט. ההקשר המורכב והטראומטי בו עולים צרכי החינוך של זרם זה משפיעים ומעצבים את הצורך לתת מענה לשחיקה הערכית שנמשכת מזה זמן.
במסמך זה נבקש להאיר את ההכרח לדאוג לצורכי המתחנכים והמתחנכות בחינוך הממלכתי-עברי. זאת, דרך עיצוב תכנים חינוכיים הנוגעים בזהות ובערכים; הצעה לתשתית ערכית-זהותית-חיובית משותפת, מלאה ומובחנת; ודאגה למבנה ארגוני משמעותי בדמות מועצה שתייצג ותפעל לקידום צרכיו של זרם חיוני זה.
לחצו לקריאת המסמך המלא
