הייתי תיכוניסטית, מדריכה בתנועת נוער, והגענו לכיכר מלכי ישראל לזעוק בזכות הדמוקרטיה ונגד האלימות. שרנו שיר לשלום ומיד התפזרנו, כי למחרת בבוקר היו לימודים. בדרך חזרה, ברדיו שמענו שמתנקש יהודי ירה 3 יריות בגבו של רה״מ.
בביה״ס בו למדתי בלוד היו תלמידים ומורים מהצד הימני והצד השמאלי של המפה שעודדו אותנו לערוך קמפיינים פוליטיים בעד ונגד תהליך השלום עם הפלשתינים, עם סוריה וירדן. המורים לא נבהלו מהעיסוק בפוליטיקה וראו בכך תהליך חינוכי שמחדד את יכולת הביקורתיות, העמקה, שיח וחשיבה.
29 שנה אחרי, ולא רק שדיונים פוליטיים כמעט ואינם מתקיימים עוד בבתי הספר בישראל, אלא נדמה כי השילוב בין הריחוק ההיסטורי היחסי, המלחמה שעדיין לא די לה וימי הזיכרון והאבל על מחדל השבעה באוקטובר, גורמים לבתי הספר לדחוק גם את ציון יום הזיכרון לרבין. אל מול נטיות אלה, אטען שאירועי השעה, לא רק שלא צריכים לדחוק את היום, אלא הם אף מעניקים לו משמעות ורלבנטיות עמוקים הרבה יותר.
חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קבע כי על בתי הספר לציין את היום בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של האיש; ובפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה. אופן מימושו של החוק משתנה בין מגזרי מערכת החינוך ולאורך השנים הוא צוין בעיקר במוסדות הממלכתיים-עבריים, כשגם בהם הייתה נטייה להתמקד בסעיף הראשון של החוק.
שני אירועי המפתח שמשסעים את החברה הישראלית בשנתיים האחרונות, מלחמת השבעה באוקטובר והמאבק על ההפיכה המשטרית מחייבים אותנו דווקא להעמיק בציון יום רצח רבין בשתי סוגיות יסוד שמאתגרות את החברה הישראלית – זו הנוגעת לסכסוך הישראלי-פלשתיני וזו הנוגעת למהותה של הדמוקרטיה.
סביב סוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני יום רצח רבין מייצר הזדמנות להכיר לתלמידות ולתלמידים את ההקשר ההיסטורי, הפוליטי והחברתי של הסכסוך, ממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, מהסכמי אוסלו שהובילה ממשלת רבין כנסיון לפרוץ נתיב לפתרון; מההתנתקות להשתלטות החמאס על רצועת עזה; ועד למתקפת הטרור של החמאס בשבעה באוקטובר והזעקה הציבורית לשחרור החטופים. על גבי ההקשר ההיסטורי ניתן לפרוש כיווני מחשבה עכשוויים להתמודדות עם הסכסוך ולפתרונו, להזמין את התלמידים לדיון וגיבוש תפישת עולם עצמאית.
סביב סוגיית הדמוקרטיה, יום רצח רבין מהווה הזדמנות לעיסוק בשאלות של גבולות המחאה והאלימות הפוליטית, שבאו לידי ביטוי אז בטקסי הפולסא-דנורא ובדין רודף. וגם בעיסוק העכשווי בשאלת גבולות מחאה הן במרחב הפיזי, והן במרחב המקוון של רעילות השיח והפצת מידע כוזב. בנוסף, יום רצח רבין גם מהווה הזדמנות לדיון בשאלות אודות הדמוקרטיה הליברלית, המתח שבין הכרעת הרוב לזכויות האדם והמיעוט, או למתח שבין ליבתיות שלטון החוק לבין הסמכות המשילותית של נבחרי הציבור. יום רצח רבין הוא הזדמנות אמיתית לחינוך לחיים בחברה דמוקרטית.
התפקיד החינוכי שלנו הוא לא להסתיר את האמת ולא לטאטא מתחת לשולחן את האתגרים והבעיות. התפקיד החינוכי שלנו הוא לתת לדור העתיד את הכלים להתמודד עם סוגיות מורכבות, כדי לאפשר להם לנהל אי-הסכמות ומחלקות ולנהל שיח מכבד ומקדם גם בבגרותם. אם נדע לתת לכך מקום, שמותאם לגיל ולשפה כבר היום, נוכל להפחית את הפחד מהעיסוק הזה מחר, ולהפחית בעתיד את הלהבות ביננו.
בדיוק בשביל זה נוסדה בשנה האחרונה המועצה לחינוך ממלכתי-עברי – כדי לתת גב לזרם הממלכתי-עברי לעסוק בסוגיות במחלוקת ופיתוח שיח מורכב בכיתה. יום הזיכרון לרצח רבין הוא הזדמנות חשובה לעיסוק בשאלות זהותיות ערכיות הנשענות על הליבות הללו, ובהעזה לעסוק עם התלמידות והתלמידים בסוגיות המחלוקת השורשיות הנוגעות לעיצוב עתידה של מדינת ישראל.
__________________
רותם ידלין היא ראשת מועצה אזורית גזר, יו"ר ועדת חינוך של השלטון האזורי וחברת המועצה לחינוך ממלכתי-עברי
