החינוך הממלכתי בישראל ואתגר הזרמים 1948-2023

ד"ר מרים סמט וד"ר עמיר איזנמן

לפניכם סקירה היסטורית על החינוך הממלכתי בישראל ואתגר הזרמים 1948-2023. סקירה זו נכתבה ע"י ד"ר מרים סמט וד"ר עמיר איזנמן, עבור המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, כחלק מתהליך הלמידה וההעמקה ההיסטורית שלנו בהתפתחותם של ארבעת זרמי החינוך הקיימים כיום במערכת החינוך בישראל, ובדגש על ההתפתחות הערכית-זהותית של החינוך הממלכתי-עברי. 
הסקירה מתמקדת בקורות החינוך הממלכתי בתקופות השונות, מנקודת מבט וניתוח של מדיניות החינוך במוקדי קבלת ההחלטות, במשרד החינוך, בכנסת ובממשלה. היא מציגה צמתים מכריעים בתולדות החינוך הממלכתי-עברי וזרמי החינוך תוך ניתוח השפעתם על מבנה המערכת מראשיתה ועד ימינו. הסקירה מציעה נרטיב חדש של תולדות מערכת החינוך הישראלית, ומבקשת לשמש בסיס לדיון לעיצובו מחדש של החינוך הממלכתי-עברי.

תגיות

לקריאה נוספת

אוגדן זה מלווה את הימים שבין חג החנוכה לחג פורים – תקופה של רצף למידה, אשר מספקת הזדמנויות רבות לתהליכי חינוך ערכי המחוברים ללוח השנה היהודי, ההיסטורי והאוניברסלי. המועדים השונים מזמנים עיסוק בשני צירי תוכן: הציר הראשון הוא זה שנמתח בין חורבן והרס לבין צמיחה והתחדשות. הוא מבוטא היטב במילותיו של יהודה עמיחי: ״גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות״ בכוחו של האדם להרוס, אך באותה נשימה, נתונה לו היכולת המופלאה לפתוח את היד, לברוא, ליצור ולהצמיח. כך, מתוך נקודת השבר העמוקה ביותר של ימי הזיכרון וחורבן הבית, צומחת ועולה הזמנה לתיקון, המתרחבת בהדרגה מהמקומי אל האוניברסלי ובחזרה.

הציר השני נע בין העמדת האדם כנזר הבריאה לבין היותו שותף שווה לרשת האקולוגית של הטבע. בעוד הקוטב הראשון מוליד פעמים רבות תחושת עליונות אדנותית במעגלים אנושיים וסביבתיים, הקוטב השני מוליך לענווה וליצירה של הדדיות משתלבת. ההבחנה של מרטין בובר בין "אני-הלז" ובין "אני-אתה" מייצגת את הציר הזה. הימים המוצגים באוגדן נעים במעגלים מתרחבים: החל מהמעגל המצומצם והחם של יום המשפחה, דרך הקהילה והזיכרון הלאומי של ימי תל-חי והשפה העברית, ועד למעגלים האוניברסליים והסביבתיים הרחבים של ט"ו בשבט, יום דרווין ויום האישה הבינלאומי.

הצטרפו לרשימת התפוצה של המועצה לחינוך ממלכתי־עברי, הבית של זרם החינוך הגדול בישראל